אם לא יחול שינוי דרסטי, בשבוע הבא נצום בתשעה באב, ולאחר מכן יצאו בחורי הישיבות לחופשת בין הזמנים. אם לא יחול שינוי דרסטי, באותם ימים חיילי צה"ל עדיין יילחמו ויחרפו נפשם בעזה.
בימים האחרונים אנחנו שומעים הצהרות חלקיות, חלקי אמירות ודיונים מורכבים על הארכת זמן קיץ ודחיית החופשה המסורתית. יכול להיות שראשי הישיבות ספונים יותר מדי בבית המדרש ולא מודעים לאירועים מבחוץ. ובכן, ב"ה יש בעם ישראל אחדות שלא נראתה שנים רבות. עם ישראל כולו (תמיד יש שוליים יוצאים מן הכלל) מאוחד בצדקת המבצע. תפילות מכל המגזרים עושות את שלהן, וניסים גדולים מתרחשים כל יום, גם בעורף וגם בעזה.
גם הציבור החרדי שותף, בדרכו, לכל האירועים ואפילו מקבל נקודות זכות נדירות בתקשורת החילונית. אין ספק שהאחדות, התורה בבתי המדרשות, העבודה – התפילה של תינוקות של בית רבן, גברים ונשים, וגמילות החסדים המדהימה שיש בתקופה האחרונה מקיימים את העולם, נותנים את אותותיהם ומשפיעים על היושב במרומים המעטיר עלינו טוב.
ומה עלול לקרות בשבוע הבא?
האם נראה בחורי ישיבה עוזבים – בהסכמה שבשתיקה או באמירה רפה על חשיבות הלימוד בימים אלו – את היכלי הישיבה? הרי מתחילת "ממשלת השמד" אנו שומעים השכם והערב כי יושבי בית המדרש שותפים מלאים בהגנה על ארץ ישראל, ובלעדיהם אין תקומה למדינת ישראל. הייתכן, היעלה על הדעת, האם יש ספק, כי אי אפשר לעזוב מערכה באמצע? הייתכן כי "התורה מגנא ומצלא" רק עד מוצאי תשעה באב, ואחר כך ינטשו את המערכה?
0 comments:
Post a Comment